עיריית ירושלים ומשרד החינוך אינם אחראים לנזק שנגרם לאצבעות תלמיד בזמן ההפסקה בבי"ס

                                          פ  ס  ק     ד  י  ן

1. 1.       התביעה שלפנינו היא תביעה כספית לפיצויים בגין נזק לאצבעות ידו הימנית שנגרם לקטין לוי ניר ביום 28.11.01 באחת ההפסקות בין השיעורים בבית הספר ע"ש זיו ומרקס ^[1] כאשר דלת אחת הכתות נטרקה על אצבעותיו של התובע.

2. 2.       אין מחלוקת בין הצדדים באשר לעצם התרחשות התאונה שכן הוגש בהסכמה דו"ח בית הספר ובו פרטים על התאונה. הצדדים חלוקים הן על שאלת האחריות והן בשאלת גובה הנזק.

3. 3.       הפלוגתאות בין הצדדים במשפט זה הן כדלהלן:

א.      א.      נסיבות התאונה;

ב.      ב.      שאלת האחריות;

ג.        ג.        גובה הנזק.

       כפי שנראה להלן, התובע לא עמד בנטל ולא הוכיח את מלוא נסיבות התאונה. לא די בהוכחת נזק או בהוכחת קיום תאונה. לצורך קביעת האחריות יש חובה להוכיח את מלוא הנסיבות והגורמים לתאונה ובאין פרטים כאלו, דין התביעה להידחות. לא זאת אף זאת, במקרה שלפנינו לא הוכחה גם אחריות ומשזו לא הוכחה מתייתר הצורך לדון בגובה הנזק.

קשיים בעניין קביעת ממצאים באשר לנסיבות התאונה

4. 4.        ניתוח הראיות הקיימות בתיק מצביע על כך שאיש אינו יודע חד משמעית ואפילו לא ברמה של הטיית מאזן ההסתברויות הנדרשת במשפטים אזרחיים, מה גרם לטריקת דלת אחת הכתות על אצבעות ידו של התובע. עפ"י המתואר בכתב התביעה התאונה אירעה כך ^[2]:

" התאונה אירעה במהלך ההפסקה בין השיעורים, שעה שהתלמידים השתוללו באחד המסדרונות, ואחד התלמידים טרק בעוצמה דלת עץ של אחת הכיתות על ידו הימנית של התובע"(ההדגשה של-י.צ.).

חלק מהסיפא לתיאור זה מבוסס, ככל הנראה, על האמור בדו"ח התאונה (ת/1)  שמולא ונחתם ע"י גב' מענית לוינגר מי ששימשה מ"מ מנהלת בית הספר ^[3]  ונרשם בו כך:

" ניר הניח את ידו על משקוף הדלת, הדלת נטרקה ע"י ילד אחר; אצבעותיו של ניר נתפסו בין המשקוף לדלת ונפגע. חתך + שבר בשתי אצבעות ימין. המנהלת פגשה את ניר ברדתו לחדר האחות והוא נלקח על ידה לחדר מורים לקבלת טיפול ועזרה ראשונה".

              בתצהיר העדות הראשית שהגיש התובע, עומעמה אחריותו של הילד (בן) בהטחת הדלת 

              על  אצבעות התובע וכך הצהיר התובע ^[4]:

                         "....בשלב מסוים רצנו לאורך...המסדרון...ושם עצרתי את עצמי כאשר אחזתי בידי הימנית במשקוף (בצד המנעול) של דלת הכתה. כשגבי עוד כלפי המסדרון, הועפה דלת הכתה אשר היתה פתוחה כלפי המסדרון, לכיוון המשקוף. כתוצאה מכך הדלת נסגרה במהירות".

כאן אציין שהעובדה שהדו"ח ת/1 התקבל כראיה בהסכמה איננו חוסם את הדרך לטעון טענות משפטיות לגבי נכונות האמור בו ולגבי משקל האמור בו . יש לזכור שמ"מ מנהלת בית הספר , לא ראתה את התאונה בהתרחשותה. איש לא חקר את המנהלת איזו בדיקה או בדיקות היא עשתה כדי להגיע למסקנה שמה שרשמה בתרשומת היה תיאור נכון ומדוייק של נסיבות התאונה. למעשה היו לפחות שני אנשים עדים לאירוע התאונה בעת התרחשותה: התובע עצמו ואותו קטין בשם בן ^[5]  אשר התובע בעדותו ייחס לו את טריקת  הדלת על אצבעותיו . בן לא נזכר בכתב התביעה ואף לא בתצהיר העדות הראשית שמסר התובע;  מעדות התובע עצמו עולה כי יש ספק האם בן גרם לטריקת הדלת או שמא נדחף ע"י ילד אחר(שלישי)  אל הדלת ובכך גרם לטריקת הדלת על אצבעותיו של התובע ^[6] . עולה מהאמור שאין כל הוכחה ואפילו לא ברמה הנדרשת במשפטים אזרחיים שתיאור העובדות שמופיע ב-ת/1 הוא התיאור הנכון של התאונה. ייתכן והיה זה הילד בן אשר טרק את הדלת על אצבעותיו של התובע, ייתכן ובן נדחף אל הדלת ע"י ילד שלישי ודחיפתו אל הדלת גרמה לטריקתה. בה במידה ייתכן ואף אחת מהאופציות הנ"ל לא התרחשה שכן התובע עצמו העיד שאינו יודע מה גרם לטריקת הדלת או כלשונו " אני לא יודע מה קרה מאחורי ^[7] ".

5. 5.       אותו קטין (ששמו היה בן) ששיחק עם התובע עובר לתאונה, אילו הובא כעד , היה יכול להאיר את עינינו באשר לנסיבות התאונה. נראה מחקירתו של התובע שלא נעשתה פעולה בשקידה ראויה כדי לאתר את בן ולהביאו לעדות. לא זאת, אף זאת, לא הובאה לעדות אחות ביה"ס אשר טיפלה בקטין מייד אחרי אירוע התאונה (למשל באשר להתבטאויות התובע בסמוך מאד לאחר התאונה). להתבטאויות כאלה יש משקל רב, שכן הן ספונטניות ואוטנטיות .  בנוסף לכך, לא הובא אף אחד מהילדים שראו את התובע בסמוך לאחר התאונה כדי להעיד על התבטאויותיו של התובע בסמוך לאחר התאונה ועל כל נושא הרלוונטי לשאלות שהתעוררו במשפט זה. לא זאת, אף זאת, התובע אישר בחקירתו שהיו עדים לתאונה ^[8] , אם כך, מדוע לא הובא תלמיד אחד שראה את התאונה. שוב ייאמר, שעדות כזו יכול להיות לה משקל בקביעת נסיבות האירוע נשוא התביעה. בנסיבות אלו קם קושי לקבוע את נסיבות התאונה ואנו נמצאים במצב בו יש לפנינו עד אחד ויחיד (התובע) שמעיד "ממקור ראשון" על נסיבות התאונה, כאשר עדותו עצמה מצביעה על אי ידיעת הגורמים לטריקת הדלת וכאשר שאר העדים שהעידו כגון: אביו של התובע או המנהלת בפועל, או אחת המורות האחראיות, לא ראו את התרחשות התאונה. זוהי עדות יחידה של קטין בעל דין באשר לנסיבות התאונה כאשר היא עצמה אינה וודאית.